שאלות ותשובות - שלום ירושלים

שאלות ותשובות:

תשובה:

א. הקלת העומס על בתי המשפט.

ב. מערכי הדמוקרטיה היא הזכות של אנשים ליישב מחלוקות בבוררות כרצונם.

אנו מתבססים על חוק הבוררות, ונאשר את פסקי בית הדין בבית משפט מחוזי על מנת שיהא קביל בהוצאה לפועל.

כעיקרון, על פי התורה, אסור לפנות לבית משפט אזרחי, כיוון שהוא לא דן כדיני תורה, ויושבים בו שופטים שאינם ראויים להיות דיינים בדין תורה. לגבי גבולות איסור זה, והשלכותיו על בתי המשפט במדינת ישראל, נחלקו הדעות. לבירור סוגיא זו יוקדש שיעור של הרב יעקב אריאל, בכנס חנוכה תשע”ח, בנושא: “תחומי המשפט שאינם בכלל איסור ערכאות”.

מכל מקום, נראה שכולם מסכימים שעדיף לפנות לדין תורה, ולחזק את מקומו של דין תורה בחיינו.

המקור לאיסור נמצא בפסוק “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, ודורשת הגמרא:

היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות (גיטין פח ב)

וכתב הרשב”א:

לילך בדרכי הגוים ומשפטיהם חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא ואפילו גזלה ישיב רשע מקרי כדאיתא בפרק הכונס ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם (מובא בבית יוסף חושן משפט כו)

וכתב החזון איש:

ואע”ג דליכא ביניהם דיין שידין עפ”י משפטי התורה ומוכרחים להמנות בעל שכל לפי מוסרי האדם, אינם רשאים לקבל עליהם חקי עמים או לחוקק חוקים, שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו זהו בכלל פשרה ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים אבל אם יסכימו על חוקים הרי הם מחללים את התורה ועל זה נאמר אשר תשים לפניהם ולא לפני הדיוטות וכדאיתא. ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים, ובין ישראל ששופט עפ”י חוקים בדויים, ועוד הדבר יותר מגונה שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל, ואם יסכימו בני העיר על זה אין בהסכמתם ממש ואם יכופו על זה משפטם גזלנותא ועושק ומרימים יד בתורת משה. (סנהדרין טו ד)

תשובה:

א. הקלת העומס על בתי המשפט.

ב. מערכי הדמוקרטיה היא הזכות של אנשים ליישב מחלוקות בבוררות כרצונם.

אנו מתבססים על חוק הבוררות, ונאשר את פסקי בית הדין בבית משפט מחוזי על מנת שיהא קביל בהוצאה לפועל.

כעיקרון, על פי התורה, אסור לפנות לבית משפט אזרחי, כיוון שהוא לא דן כדיני תורה, ויושבים בו שופטים שאינם ראויים להיות דיינים בדין תורה. לגבי גבולות איסור זה, והשלכותיו על בתי המשפט במדינת ישראל, נחלקו הדעות. לבירור סוגיא זו יוקדש שיעור של הרב יעקב אריאל, בכנס חנוכה תשע”ח, בנושא: “תחומי המשפט שאינם בכלל איסור ערכאות”.

מכל מקום, נראה שכולם מסכימים שעדיף לפנות לדין תורה, ולחזק את מקומו של דין תורה בחיינו.

המקור לאיסור נמצא בפסוק “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, ודורשת הגמרא:

היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות (גיטין פח ב)

וכתב הרשב”א:

לילך בדרכי הגוים ומשפטיהם חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא ואפילו גזלה ישיב רשע מקרי כדאיתא בפרק הכונס ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם (מובא בבית יוסף חושן משפט כו)

וכתב החזון איש:

תשובה:

הקהילה שייכת לזרם של המין האנושי, וכל אדם מוזמן להצטרף אליה.

המנהיגות הרוחנית שייכת לזרם של עם ישראל, וכל העונה לקריטריון, ראש ישיבה או רב ישוב, מוזמן להצטרף אליה.

היחיד המסונן, באופן טבעי, מקהילת ‘שלום ירושלים’ ומנהיגותה, הוא הזרם של קרח ועדתו בעלי המחלוקת. אלה האומרים: אל פלוני אלמוני אינני מוכן להצטרף. סינון זה חיובי, כיוון שבעל מחלוקת עלול להפריע לקהילה להתקדם למימוש חזונה להרבות שלום.

תשובה:

א. הקלת העומס על בתי המשפט.

ב. מערכי הדמוקרטיה היא הזכות של אנשים ליישב מחלוקות בבוררות כרצונם.

אנו מתבססים על חוק הבוררות, ונאשר את פסקי בית הדין בבית משפט מחוזי על מנת שיהא קביל בהוצאה לפועל.

כעיקרון, על פי התורה, אסור לפנות לבית משפט אזרחי, כיוון שהוא לא דן כדיני תורה, ויושבים בו שופטים שאינם ראויים להיות דיינים בדין תורה. לגבי גבולות איסור זה, והשלכותיו על בתי המשפט במדינת ישראל, נחלקו הדעות. לבירור סוגיא זו יוקדש שיעור של הרב יעקב אריאל, בכנס חנוכה תשע”ח, בנושא: “תחומי המשפט שאינם בכלל איסור ערכאות”.

מכל מקום, נראה שכולם מסכימים שעדיף לפנות לדין תורה, ולחזק את מקומו של דין תורה בחיינו.

המקור לאיסור נמצא בפסוק “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, ודורשת הגמרא:

היה רבי טרפון אומר כל מקום שאתה מוצא אגוריאות של עובדי כוכבים אף על פי שדיניהם כדיני ישראל אי אתה רשאי להיזקק להם שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות (גיטין פח ב)

וכתב הרשב”א:

לילך בדרכי הגוים ומשפטיהם חס ושלום לעם קדוש לנהוג ככה וכל שכן אם עתה יוסיפו לחטוא לעקור נחלה הסומך על משענת קנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שרש וענף והתורה מידו תבקש ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכותא טועה וגזלן הוא ואפילו גזלה ישיב רשע מקרי כדאיתא בפרק הכונס ובכלל עוקר כל דיני התורה השלימה ומה לנו לספרי הקודש המקודשים שחברו לנו רבי ואחריו רבינא ורב אשי ילמדו את בניהם דיני הגוים ויבנו להם במות טלואות בבית מדרסי הגוים חלילה לא תהא כזאת בישראל חס ושלום שמא תחגור התורה שק עליהם (מובא בבית יוסף חושן משפט כו)

וכתב החזון איש:

תשובה:

הקהילה שייכת לזרם של המין האנושי, וכל אדם מוזמן להצטרף אליה.

תשובה:

‘שלום ירושלים’ זו עליית מדרגה בתהליך הגאולה, כיוון שיש לבית הדין מספר מאפיינים ייחודיים:

א. בבית דין פרטי, הצדדים מקבלים אותו כבורר לאחר שפורץ סכסוך. המשמעות המעשית היא, שברוב המקרים הצדדים אינם מסכימים על בית הדין שישמש כבורר ביניהם, ואז המחלוקת מתמידה והחזק מנצח, או שהם נאלצים לפנות לערכאות שאינן דנות על פי התורה.

לעומת זאת, קהילת ‘שלום ירושלים’ מקבלת עליה את המחויבות לבית הדין מראש. קבלה זו מחייבת משפטית, ונותנת סמכות לבית הדין לדון, גם אם הנתבע אינו מעוניין להיות נידון בפניו לאחר שנתבע, ממש כמו בית משפט. כך נבנית חברה, הולכת וגדילה, שמחויבת למשפט התורה.

ב. בתי הדין הפרטיים ממנים את דייניהם בעצמם. לעומת זאת, בית הדין ‘שלום ירושלים’ ממונה על ידי כל ראשי הישיבות ורבני היישובים המעוניינים בכך, כך שהמנהיגות הרוחנית של עם ישראל היא הבוחרת את דייניו.

ג. בית הדין ‘שלום ירושלים’ לא עוסק רק בדיני ממונות הנוגעים לכסף, אלא גם ב’פוליטיקות’, מחלוקות הנוגעות לכל חיי החברה, לכל נקודת חיכוך בין אנשים וארגונים.

היחיד המסונן, באופן טבעי, מקהילת ‘שלום ירושלים’ ומנהיגותה, הוא הזרם של קרח ועדתו בעלי המחלוקת. אלה האומרים: אל פלוני אלמוני אינני מוכן להצטרף. סינון זה חיובי, כיוון שבעל מחלוקת עלול להפריע לקהילה להתקדם למימוש חזונה להרבות שלום.

תשובה:

העובדה בשטח היא, שברוב המחלוקות, אפילו כששני הצדדים מעדיפים דין תורה על פני ערכאות המדינה, הם אינם פונים לדין תורה. או שהם ממשיכים להתגושש, או שהם פונים לערכאות המדינה. זאת כיוון שהם אינם מסכימים על בית הדין בפניו הם יידונו. כל צד מעדיף בית דין שלהערכתו ייטה לטובתו. לכן הכרחי לבנות בית דין שכולם יכולים להיות מחויבים אליו מראש, בית דין שנבחר על ידי המנהיגות הרוחנית כולה.

ב. עצם קבלת בית הדין מהווה קידום מצוות “שופטים ושוטרים תתן לך”. מינוי שופטים אין פירושו שהשופטים קיימים, אלא שהציבור ממנה אותם עליו, ונותן להם כוח לשפוט.

תשובה:

בניית השלום על אהבת השלום של כולם, טובה בשמיים, ולעתיד לבוא גם בארץ: “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”. בינתיים, בעולם הזה, יש לאנשים אינטרסים והשקפות שונות, וכל עוד לא כולם מחשיבים את השלום כערך עליון, הדרך היחידה להשכין שלום היא על ידי משפט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום. אמר ר’ מונא: ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו, שנאמר: ‘אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם’. כל מקום שיש משפט יש שלום, וכל מקום שיש שלום יש משפט (דרך ארץ פרק שלום).

יתירה מזו. עצם המחויבות לבית הדין תמנע את היווצרות מחלוקות מראש. החזק יחשוש לנצל את כוחו שלא בצדק, והוא יבחן את מעשיו מנקודת מבט של בית הדין.

תשובה:

חז”ל התייחסו לטענה זו:

ר’ סימאי אומר: הדן את הדין לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהן, שנאמר ‘אלה הדברים אשר תעשו… אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם’.

אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום, מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום? שנאמר ‘וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום’.

אין לי אלא לבעלי דינין, ומנין אף לכל ישראל? תלמוד לומר ‘ידין עמך בצדק וענייך במשפט’, מה כתיב אחריו ‘ישאו הרים שלום לעם’.

אין לי אלא בני אדם בלבד, מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים? תלמוד לומר ‘ושפט בצדק דלים…’ (מכילתא דרשב”י יח כג).

ר’ סימאי מתמודד עם הטענה שמשפט נראה כהטלת קנאה בין הבריות, דבר שכולנו חשים אותו, שהליכה לבית משפט היא מחלוקת גדולה. אלא שהאלטרנטיבה היא הנצחת המלחמה: או שנלחמים באלימות, או שבורחים משדה הקרב ונותנים ל’צד האחר’ להילחם ולנצח, עוזבים את העולם הזה ומשאירים לרשעים לשלוט בכיפה.

העולם כולו כבר הפנים מסר זה. האומות הקימו להן בית דין בינלאומי בהאג. המדינה הקימה לה מערכת משפט (שאף הממלכתיים ביותר מבינינו רואים בה ‘ערכאות של נכרים’). תנועות רבות, כמו הליכוד, קדימה, הפועל המזרחי, הקימו להן בית דין פנימי, מתוך הבנה שיש מחלוקות, וראוי שבית דין יכריע בהן, במקום שתתנהל מלחמה שבסופה מנצחים החזקים או שייווצר פילוג. גם לארגון המורים בית דין חברים פנימי, וכך כתוב בתקנון הארגון: “בית הדין ידון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים בארגון.” וכן לחברת דן יש ‘בית דין חברים’, לתנועת ההגנה היה בית דין פנימי, לעמותת ‘מועדון החמש’ מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל יש בית דין חברים, וכן למועצת העיתונות, אגודת העיתונאים, לשכת עורכי הדין, ארגון הקבלנים והבונים בראשון לציון, ההתאחדות לספורט, עמותת ‘לשכת שמאי מקרקעין בישראל’, ועוד רבים.

רק בעולם התורה, הצדיקים עוזבים את המערכות הציבוריות לטובת בעלי המחלוקת המתגוששים בהן, ואין דין ואין דיין. מדוע אוהבי ירושלים צריכים להיות גרועים מעמותת ‘מועדון החמש’ מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל? וכי אצלנו אין חשש מפילוגים? או שמא אצלנו אין סיכוי שייווצר צורך בהכרעה כי כולם יסכימו אחד לשני? או שמא אצלנו כולם מעדיפים את הסיכוי לנצח במלחמה על פני הכרעת הצדק?? או שמא כולם מעדיפים להתפלג על פני להיות כפופים למאן דהו??

הגיע הזמן, להפסיק להתלונן על נטיית הפלגנות, ולהתחיל ליצור אי קטן (שבעזרת השם הולך וגדל) שמחויב לשלום!!

תשובה:

בית דין זה הוא היחיד שנבחר על ידי המנהיגות הרוחנית של עם ישראל. רבך, בישיבה או ביישוב מגוריך, שותף בבחירת בית הדין, ואף קיבל על עצמו את המחויבות לבית הדין. מי הוא זה שרואה את רבותינו מנהיגי הדור מתאחדים לקבל עליהם את משפט התורה ולא ילך בעקבותיהם?

אין דרך טובה יותר לבנות בית דין שכולם יכולים להיות מחויבים אליו מראש.

תשובה:

לא קשה משפטית ליצור כפיפות לבית הדין. כל מי שמצטרף לתנועת הליכוד, לדוגמא, מחויב לבית הדין של התנועה. זאת מכיוון שסמכות בין הדין מוגדרת בתקנון התנועה, ובטופס ההצטרפות לתנועה כתוב ‘תקנון התנועה ידוע לי’. אמנם, כידוע, אין הדבר חוסם הרמטית אפשרות של פילוג, אך הפילוג דורש מחיר יקר מן המתפלג.

לכן, בשלב ראשון הוגדרו בתקנון הקהילה כל הפרטים בעניין זה. לדוגמא, כתוב שיש לבית הדין סמכות לקנוס עד סכום של 100,000 ₪.

המצטרפים לקהילת ‘שלום ירושלים’ חותמים על טופס הכולל הסכם בוררות, שבמקרה של מחלוקות ח”ו בין חברי הקהילה, היא תוכרע על ידי בית הדין. הנתבע לא יוכל לטעון שזה מקח טעות, ושלא ידע שיש בסמכותו של בית הדין לקנוס, כיוון שטענה זו אינה קבילה משפטית והגיונית, שכן חתימה על הסכם בוררות משמעה שלא ניתן להתחמק מפסק הבורר. זהו נוסח מקובל בהסכמים, והוא מחייב.

פסק בית הדין יאושר על ידי בית משפט מחוזי מכוח חוק הבוררות, ויוגש להוצאה לפועל לביצוע.

תשובה:
בכל קהילות ישראל, אף בגלות, היה לחכמי התורה מעמד סמכותי, לדון את בני הקהילה. וכך מספר ש”י עגנון, בסיפור ‘לפי הצער השכר’:
“ניתנה המשרה על שכמו של מר ריבי צדקיה לנהל את העדה. היה סובל את טרחם ומשאם והיה משתדל עם הציבור לגדור פרצות הדת ולחזקם בתורת אמת ולהרבות שלום בעדה שלא יפרעו זה מזה ולא יטענו זה על זה דברים לפני המלכות ולא יעשה אדם דין לעצמו ולא יביאו דבריהם בפני ערכאות של עכו”ם, שכל הבא לידון בפניהם הרי זה מושך את הפורענות, שנותן תוקף לאויבינו לשפוט אותנו, כענין שנאמר ואויבינו פלילים, מלבד שהוא כאילו מרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום, שמעביר משפטיה וחוקותיה מפני משפטי הגויים. ובשני וחמישי שהם ימי דין היה יושב בבית דין שבעליית בית הכנסת וכל בעלי דינים באים לפניו והוא דן את דיניהם כדינה של תורה או עושה פשרה ביניהם.”
קהילות ישראל עברו טלטלה עצומה במאה – מאתיים השנים האחרונות: השכלה, הגירה לאמריקה, מלחמות העולם, ולהבדיל לטובה, ציונות. קמעא קמעא משקם העם את המבנה הקהילתי היהודי המסורתי.
כאן, במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, תהליך השיקום קצת מבלבל. המדינה לוקחת אחריות על כל צרכי החברה, והמבנה המסורתי משתבש. במובן מסוים בצדק, שכן אינו דומה עם הבונה ממלכה בארצו לקהילה בגלות.
בינתיים, המוסדות הדורשים מנהיגות רוחנית עדיין לא שוקמו כראוי, לא ברמת הקהילה ולא ברמת המדינה. עמותת ‘בית מדרש ישיבתי’ פועלת כזרוע של מנהיגות רוחנית רחבה ומאוחדת, לבניית מוסדות אלו.
המוסד הראשון: בית מדרש. לאחר שזה התבסס, באריאל, ובעשרת סניפי הרשת בארץ, מתפשטת התורה, ויוצאת מבית המדרש אל שער העיר, ומוקם המוסד השני: בית דין.
כעת אנו, בני הקהילה, נקראים להעניק לבית הדין את המעמד הסמכותי, כמקובל במסורת קהילות ישראל.

רבי יהודה חיים הכהן מסלתון שימש כאב בית הדין בקהיר לפני כמאה שנה. בספר השו”ת שלו, וזאת ליהודה, הוא מביא שאלה שנשאל ע”י קהילה בארגנטינה, אם הם חייבים למנות על עצמם דיין, ואם זכותם לכפות את בני הקהילה לשלם עבור שכרו.

והוא עונה להם כך:

“הנה נודע דאחת ממצות התורה היא למנות דינים בכל קהל וקהל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, ופסקה הרמב”ם בפ”א מהלכות סנהדרין ושאר פוסקים. והגם דבזמן הזה ליכא סמוכים המצוה לא זזה ממקומה… משורת הדין הם חייבים, כיון שכן נוהגים בכל תפוצות ישראל, וכן הוא מדין התלמוד… והגם דאיכא מהפוסקים ז”ל דסבירא להו דבזמן הזה דליכא סמוכים היא מדרבנן.. עכ”פ אליבא דכ”ע מצוה… וחיובא רמיא על כל קהל וקהל שיש להם יכולת למנות שופט חכם הראוי לדון ולהורות.

…בסנהדרין דף י”ז, ופסקה הרמב”ם בפ”ד מהלכות דעות וז”ל, כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, ואחד מהם הוא בית דין מכין וחובשים” (חו”מ א).

אם כן, מוטלת עלינו מצווה למנות בית דין קבוע, ולתת לו סמכות לדון אותנו, וכך נהגו בכל תפוצות ישראל עד קום המדינה.

אף אחד לא מונע מאתנו לקיים מצווה יסודית זו. לא המדינה, ולא הכפירה. הדבר היחיד שנדרש הוא מנהיגות רוחנית מוסכמת, שהציבור יכול להעניק לה סמכות.

לכן התכנסו חברי עמותת ‘בית מדרש ישיבתי’, כשמונים ראשי ישיבות ורבני יישובים, ומינו בית דין. המנהיגות הרוחנית פתוחה לכל ראש ישיבה ורב יישוב, כך שכל אחד יכול לראות את רבו בגוף שבוחר וממנה את בית הדין. לבית הדין, שנבחר ע”י מנהיגות רוחנית רחבה ומאוחדת, הציבור יכול להעניק סמכות.

לשם כך נתקהל, כל מי שדבר ה’ נוגע לליבו, ונקיים את מצוות ‘שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך’.

המדרש אומר שעשיית דין תורה תביא לבניין ירושלים:

ואלה המשפטים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את הדין, ואין אתם מזדקקין לפני עובדי גילולים, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר ‘ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה’ וכתיב ‘ציון במשפט תפדה וגו”, וכתיב ‘כה אמר ה’ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו” (תנחומא משפטים ג).

וכך מטעימה הגמרא את סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה. לאחר התקיימות ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ יכלו המינים ותתרומם קרן צדיקים בירושלים, שנאמר ‘שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך’ (מגילה יז ב).

על רקע מחלוקות שנוצרו בין שותפים בפעילות בתי המדרש, בשנת ה’תשס”ט מונה בית דין לשלום ע”י חברי העמותה. העובדים בבתי המדרש נדרשו לקבל עליהם מראש את בית הדין כבורר במקרה שייווצרו מחלוקות.

בשנת ה’תשע”ז עלה צורך לקיים כנס לכל השותפים בפעילות בתי המדרש, במטרה להביאם לקבל על עצמם את בית הדין.

במהלך ההתארגנות לכנס, התברר שיש ביקוש להצטרפות לקהילה המקבלת את בית הדין, אף במעגלים רחבים יותר מן השותפים בפעילות בתי המדרש. כך נוצר הצורך לפתוח את הקהילה לציבור הרחב, וניתן לה שם: ‘שלום ירושלים’.

מהלך זה תואם את מטרת העמותה ‘הגשמת ערכי התורה’, שכן מטרת הקהילה היא להגשים את ערכי התורה בחיי החברה.

Open

 הצטרפות לקהילת 'שלום ירושלים'

Close