שאלות ותשובות - שלום ירושלים

שאלות ותשובות

אין כוונתנו לפגוע במערכת המשפט האזרחית. המדינה מעודדת יוזמה זו, משתי סיבות:

א. הקלת העומס על בתי המשפט.

ב. מערכי הדמוקרטיה היא הזכות של אנשים ליישב מחלוקות בבוררות כרצונם.

אנו מתבססים על חוק הבוררות, ונאשר את פסקי בית הדין בבית משפט מחוזי על מנת שיהא קביל בהוצאה לפועל.

מצוות “שופטים ושוטרים תתן לך… ושפטו את העם משפט צדק” מחייבת למנות תלמידי חכמים שדנים לפי חוקי התורה. אמנם מינוי דיינים זו אחת משבע מצוות בני נח, וכל האנושות חייבת בה ומקיימת אותה, אך לנו אסור להעמיד עלינו דיינים הדנים בניגוד לתורה.

“אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין (על הציבור) שאינו הגון – כאילו נוטע אשירה בישראל, שנאמר שפטים ושטרים תתן לך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ. אמר רב אשי: ובמקום שיש תלמידי חכמים – כאילו נטעו אצל מזבח, שנאמר אצל מזבח ה’ אלהיך”. (סנהדרין ז ב). “תתן לך מלמד שלא ניתנו הדינין אלא לישראל וללמדך שכל ההולך לדין אצל אומות העולם כאלו עובד ע”ז שכך הוא אומר שפטים וש’ תתן לך וכת’ אחריו לא תטה משפט צדק צדק תר’ לא תטע לך אש’ ולא עוד אלא שכל המניח דיני ישראל והולך לפני אומות העולם כפר בהקב”ה תחלה שנ’ (לב לא) כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים למה שאין חקותיהם טובים: מלה”ד לחולה שנכנס הרופא לבקרו אמר לבני ביתו האכילוהו והשקוהו כל מה שרוצה אל תמנעו ממנו כלום נכנס אל אחר אמר להן אל יאכל פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמרו לו מפני מה לזה אמרת לאכול כל מה שהוא רוצה ולזה אתה אומר אל יאכל דבר פלוני ואל ישתה דבר פלוני אמר להן הראשון אינו של חיים לפי כך אמרתי על תמנעו ממנו כלום בין אכל בין לא אכל ימות אבל זה של חיים לפי כך לא יאכל דבר פלוני ולא ישתה דבר פלוני וכן חקות הגוים אינן של חיים שנ’ (עי’ ירמ’ י ג) כי חקות הגוים הבל ואומ’ (יחז’ כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים אבל ישראל נתן להם חקים ומשפטים ומצות טובים לכך נאמר בהם (ויק’ יח ה) אשר יעשה אתם האדם וחי בהם” (מדרש תנאים, דברים טז יח).

התנועה שייכת לזרם של המין האנושי, וכל אדם מוזמן להצטרף אליה.

המנהיגות הרוחנית שייכת לזרם של עם ישראל, וכל העונה לקריטריון, ראש ישיבה או רב ישוב, מוזמן להצטרף אליה.

היחיד המסונן, באופן טבעי, מתנועת ירושלים ומנהיגותה, הוא הזרם של קרח ועדתו בעלי המחלוקת. אלה האומרים: אל פלוני אלמוני אינני מוכן להצטרף. סינון זה חיובי, כיוון שבעל מחלוקת עלול להפריע לתנועה לממש את חזונה להרבות שלום.

כבר היום המנהיגות מונה למעלה ממאה רבנים מגוונים מכל החוגים. המשך תהליך הגידול וההתרחבות תלוי בעיקר בכם, בציבור. ככל שיש יותר מצטרפים לתנועה, וככל שיש לה יותר תקציב ופרסום, כך יש לרבנים יותר עניין להצטרף למנהיגות. כלומר, אם יש מכונית נוסעת, הם רוצים לשים יד על ההגה, אך אם זה רעיון תיאורטי בלבד, אין להם עניין.

תקוותנו שבפעם הבאה ייבחרו לנשיאות רבנים ממגוון רחב יותר.

‘שלום ירושלים’ זו עליית מדרגה בתהליך הגאולה, כיוון שיש למערכת המשפט מספר מאפיינים ייחודיים:

א. בבית דין פרטי, הצדדים מקבלים אותו כבורר לאחר שפורץ סכסוך. המשמעות המעשית היא, שברוב המקרים הצדדים אינם מסכימים על בית הדין שישמש כבורר ביניהם, ואז המחלוקת מתמידה והחזק מנצח, או שהם נאלצים לפנות לערכאות שאינן דנות על פי התורה.

לעומת זאת, חברי תנועת ירושלים מקבלים עליהם את המחויבות למערכת המשפט מראש. קבלה זו מחייבת משפטית, ונותנת סמכות לבית הדין לדון, גם אם הנתבע אינו מעוניין להיות נידון בפניו לאחר שנתבע, ממש כמו בית משפט. כך נבנית חברה, הולכת וגדילה, שמחויבת למשפט התורה.

ב. בתי הדין הפרטיים ממנים את דייניהם בעצמם. לעומת זאת, מערכת המשפט ‘שלום ירושלים’ ממונה על ידי כל ראשי הישיבות ורבני היישובים המעוניינים בכך, כך שהמנהיגות הרוחנית של עם ישראל היא הבוחרת את דייניו.

ג. מערכת המשפט ‘שלום ירושלים’ לא עוסקת רק בדיני ממונות הנוגעים לכסף, אלא גם ב’פוליטיקות’, מחלוקות הנוגעות לכל חיי החברה, לכל נקודת חיכוך בין אנשים וארגונים.

כלומר, בתי הדין הפרטיים לממונות מאפשרים להימנע מאיסור ערכאות, שמקורו בפרשת משפטים כנ”ל. מערכת המשפט ‘שלום ירושלים’ מקיימת מצווה אחרת, בפרשת שופטים, “שופטים ושוטרים תתן לך”.

  1. העובדה בשטח היא, שברוב המחלוקות, אפילו כששני הצדדים מעדיפים דין תורה על פני ערכאות המדינה, הם אינם פונים לדין תורה. או שהם ממשיכים להתגושש, או שהם פונים לערכאות המדינה. זאת כיוון שהם אינם מסכימים על בית הדין בפניו הם יידונו. כל צד מעדיף בית דין שלהערכתו ייטה לטובתו. לכן הכרחי לבנות מערכת משפט שכולם יכולים להיות מחויבים אליה מראש, שנבחרת על ידי המנהיגות הרוחנית כולה.
  2. עצם קבלת מערכת המשפט מהווה קיום מצוות “שופטים ושוטרים תתן לך”. מינוי שופטים אין פירושו שהשופטים קיימים, אלא שהציבור ממנה אותם עליו, ונותן להם כוח לשפוט.

בניית השלום על אהבת השלום של כולם, טובה בשמיים, ולעתיד לבוא גם בארץ: “עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו”. בינתיים, בעולם הזה, יש לאנשים אינטרסים והשקפות שונות, וכל עוד לא כולם מחשיבים את השלום כערך עליון, הדרך היחידה להשכין שלום היא על ידי משפט.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על הדין, ועל האמת, ועל השלום. אמר ר’ מונא: ושלשתן דבר אחד הם, נעשה הדין – נעשה אמת – נעשה שלום. ושלשתן בפסוק אחד נאמרו, שנאמר: ‘אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם’. כל מקום שיש משפט יש שלום, וכל מקום שיש שלום יש משפט (דרך ארץ פרק שלום).

יתירה מזו. עצם המחויבות לבית הדין תמנע את היווצרות מחלוקות מראש. החזק יחשוש לנצל את כוחו שלא בצדק, והוא יבחן את מעשיו מנקודת מבט של בית הדין.

חז”ל התייחסו לטענה זו:

ר’ סימאי אומר: הדן את הדין לאמתו נראה כמטיל קנאה בין הבריות, ואינו אלא נותן שלום ביניהן, שנאמר ‘אלה הדברים אשר תעשו… אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם’.

אין לי אלא נוטל ממון שיש לו שלום, מנין שאף המתחייב ממון שגם הוא סופו שלום? שנאמר ‘וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום’.

אין לי אלא לבעלי דינין, ומנין אף לכל ישראל? תלמוד לומר ‘ידין עמך בצדק וענייך במשפט’, מה כתיב אחריו ‘ישאו הרים שלום לעם’.

אין לי אלא בני אדם בלבד, מנין שהמשפט שלום אף לבהמות ולחיות ולכל בעלי חיים? תלמוד לומר ‘ושפט בצדק דלים…’ (מכילתא דרשב”י יח כג).

ר’ סימאי מתמודד עם הטענה שמשפט נראה כהטלת קנאה בין הבריות, דבר שכולנו חשים אותו, שהליכה לבית משפט היא מחלוקת גדולה. אלא שהאלטרנטיבה היא הנצחת המלחמה: או שנלחמים באלימות, או שבורחים משדה הקרב ונותנים ל’צד האחר’ להילחם ולנצח, עוזבים את העולם הזה ומשאירים לרשעים לשלוט בכיפה.

העולם כולו כבר הפנים מסר זה. האומות הקימו להן בית דין בינלאומי בהאג. המדינה הקימה לה מערכת משפט (שאף הממלכתיים ביותר מבינינו רואים בה ‘ערכאות של נכרים’). תנועות רבות, כמו הליכוד, קדימה, הפועל המזרחי, הקימו להן בית דין פנימי, מתוך הבנה שיש מחלוקות, וראוי שבית דין יכריע בהן, במקום שתתנהל מלחמה שבסופה מנצחים החזקים או שייווצר פילוג. גם לארגון המורים בית דין חברים פנימי, וכך כתוב בתקנון הארגון: “בית הדין ידון בכל סוגיה שתובא בפניו ואשר עניינה סכסוך או מחלוקת בין הארגון ו/או בעלי תפקידים בו ו/או מוסד ממוסדותיו ו/או חבר מחברי הארגון לרבות סכסוכים או מחלוקות בין חברים בארגון.” וכן לחברת דן יש ‘בית דין חברים’, לתנועת ההגנה היה בית דין פנימי, לעמותת ‘מועדון החמש’ מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל יש בית דין חברים, וכן למועצת העיתונות, אגודת העיתונאים, לשכת עורכי הדין, ארגון הקבלנים והבונים בראשון לציון, ההתאחדות לספורט, עמותת ‘לשכת שמאי מקרקעין בישראל’, ועוד רבים. כל חברה אנושית מבינה את הצורך במערכת משפט, שתציל עשוק מיד עושקו, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו.

רק בעולם התורה, הצדיקים עוזבים את המערכות הציבוריות לטובת בעלי המחלוקת המתגוששים בהן, ואין דין ואין דיין. מדוע אוהבי ירושלים צריכים להיות גרועים מעמותת ‘מועדון החמש’ מועדון הרכב הקלאסי והאספנות בישראל? וכי אצלנו אין חשש מפילוגים? או שמא אצלנו אין סיכוי שייווצר צורך בהכרעה כי כולם יסכימו אחד לשני? או שמא אצלנו כולם מעדיפים את הסיכוי לנצח במלחמה על פני הכרעת הצדק?? או שמא כולם מעדיפים להתפלג על פני להיות כפופים למאן דהו??

הגיע הזמן, להפסיק להתלונן על נטיית הפלגנות, ולהתחיל ליצור אי קטן (שבעזרת השם הולך וגדל) שמחויב לשלום!!

מערכת משפט זו היא היחידה שנבחרה על ידי המנהיגות הרוחנית של עם ישראל. רבך, בישיבה או ביישוב מגוריך, ככל הנראה שותף בבחירת הנשיאות שלה, ואף קיבל על עצמו את המחויבות אליה. גם אם עדיין הוא לא הצטרף, הוא יכול להצטרף, וכדאי שתזמין אותו. מי הוא זה שרואה את רבותינו מנהיגי הדור מתאחדים לקבל עליהם את משפט התורה ולא ילך בעקבותיהם?

אין דרך טובה יותר לבנות מערכת משפט שכולם יכולים להיות מחויבים אליה מראש. כך ההלכה מורה.

לא קשה משפטית ליצור כפיפות למערכת המשפט. כל מי שמצטרף לתנועת הליכוד, לדוגמא, מחויב לבית הדין של התנועה. זאת מכיוון שסמכות בין הדין מוגדרת בתקנון התנועה, ובטופס ההצטרפות לתנועה כתוב ‘תקנון התנועה ידוע לי’. אמנם, כידוע, אין הדבר חוסם הרמטית אפשרות של פילוג, אך הפילוג דורש מחיר יקר מן המתפלג.

לכן, בשלב ראשון הוגדרו בתקנון מערכת המשפט כל הפרטים בעניין זה.

המצטרפים לתנועת ירושלים חותמים על טופס הכולל הסכם בוררות, שבמקרה של מחלוקות ח”ו בין חברי התנועה, היא תוכרע על ידי מערכת המשפט ‘שלום ירושלים’. הנתבע לא יוכל לטעון שזה מקח טעות, ושלא ידע שיש בסמכותו של בית הדין לקנוס, כיוון שטענה זו אינה קבילה משפטית והגיונית, שכן חתימה על הסכם בוררות משמעה שלא ניתן להתחמק מפסק הבורר. זהו נוסח מקובל בהסכמים, והוא מחייב.

פסק בית הדין יאושר על ידי בית משפט מחוזי מכוח חוק הבוררות, ויוגש להוצאה לפועל לביצוע.

בכל קהילות ישראל, אף בגלות, היה לחכמי התורה מעמד סמכותי, לדון את בני הקהילה. וכך מספר ש”י עגנון, בסיפור ‘לפי הצער השכר’:

“ניתנה המשרה על שכמו של מר ריבי צדקיה לנהל את העדה. היה סובל את טרחם ומשאם והיה משתדל עם הציבור לגדור פרצות הדת ולחזקם בתורת אמת ולהרבות שלום בעדה שלא יפרעו זה מזה ולא יטענו זה על זה דברים לפני המלכות ולא יעשה אדם דין לעצמו ולא יביאו דבריהם בפני ערכאות של עכו”ם, שכל הבא לידון בפניהם הרי זה מושך את הפורענות, שנותן תוקף לאויבינו לשפוט אותנו, כענין שנאמר ואויבינו פלילים, מלבד שהוא כאילו מרים יד בתורת משה רבינו עליו השלום, שמעביר משפטיה וחוקותיה מפני משפטי הגויים. ובשני וחמישי שהם ימי דין היה יושב בבית דין שבעליית בית הכנסת וכל בעלי דינים באים לפניו והוא דן את דיניהם כדינה של תורה או עושה פשרה ביניהם.”

קהילות ישראל עברו טלטלה עצומה במאה – מאתיים השנים האחרונות: השכלה, הגירה לאמריקה, מלחמות העולם, ולהבדיל לטובה, ציונות. קמעא קמעא משקם העם את המבנה הקהילתי היהודי המסורתי.

כאן, במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, תהליך השיקום קצת מבלבל. המדינה לוקחת אחריות על כל צרכי החברה, והמבנה המסורתי משתבש. במובן מסוים בצדק, שכן אינו דומה עם הבונה ממלכה בארצו לקהילה בגלות.

בינתיים, המוסדות הדורשים מנהיגות רוחנית לאומית עדיין לא שוקמו כראוי.

תנועת ירושלים פועלת כזרוע של מנהיגות רוחנית רחבה ומאוחדת, לבניית מוסדות אלו. תנועת ירושלים מרוממת בהדרגה שתי מצוות, מקיום קהילתי, כפי שנהגו בגלות, לקיום לאומי, כפי שינהגו לעתיד לבוא על ידי הסנהדרין בירושלים:

א. “שופטים ושוטרים תתן לך” – מערכת משפט תורנית ‘שלום ירושלים’.

ב. “ודרשת והגידו לך”- בית מדרש כלל ישראלי ‘דורשי ירושלים‘.

כעת אנו, חברי התנועה, נקראים להעניק למערכת המשפט את המעמד הסמכותי, כמקובל במסורת קהילות ישראל.

בוודאי. ראה פסק הלכה מפורט של הרב יעקב אריאל.

רבי יהודה חיים הכהן מסלתון שימש כאב בית הדין בקהיר לפני כמאה שנה. בספר השו”ת שלו, וזאת ליהודה, הוא מביא שאלה שנשאל ע”י קהילה בארגנטינה, אם הם חייבים למנות על עצמם דיין, ואם זכותם לכפות את בני הקהילה לשלם עבור שכרו.

והוא עונה להם כך:

“הנה נודע דאחת ממצות התורה היא למנות דינים בכל קהל וקהל, שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, ופסקה הרמב”ם בפ”א מהלכות סנהדרין ושאר פוסקים. והגם דבזמן הזה ליכא סמוכים המצוה לא זזה ממקומה… משורת הדין הם חייבים, כיון שכן נוהגים בכל תפוצות ישראל, וכן הוא מדין התלמוד… והגם דאיכא מהפוסקים ז”ל דסבירא להו דבזמן הזה דליכא סמוכים היא מדרבנן.. עכ”פ אליבא דכ”ע מצוה… וחיובא רמיא על כל קהל וקהל שיש להם יכולת למנות שופט חכם הראוי לדון ולהורות.

…בסנהדרין דף י”ז, ופסקה הרמב”ם בפ”ד מהלכות דעות וז”ל, כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, ואחד מהם הוא בית דין מכין וחובשים” (חו”מ א).

אם כן, מוטלת עלינו מצווה למנות בית דין קבוע, ולתת לו סמכות לדון אותנו, וכך נהגו בכל תפוצות ישראל בגלות.

אף אחד לא מונע מאתנו לקיים מצווה יסודית זו. לא המדינה, ולא הכפירה. הדבר היחיד שנדרש הוא מנהיגות רוחנית מוסכמת, שהציבור יכול להעניק לה סמכות.

לכן התכנסו מנהיגי תנועת ירושלים, ראשי ישיבות ורבני יישובים, ומינו נשיאות למערכת המשפט. המנהיגות הרוחנית מזמינה כל ראש ישיבה ורב יישוב, כך שכל אחד יכול לראות את רבו בגוף שבוחר וממנה את הנשיאות. למערכת משפט כזו, שנשיאותה נבחרת ע”י מנהיגות רוחנית רחבה ומאוחדת, הציבור יכול להעניק סמכות.

לשם כך נתקהל, כל מי שדבר ה’ נוגע לליבו, ונקיים את מצוות ‘שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך’.

המדרש אומר שעשיית דין תורה תביא לבניין ירושלים:

ואלה המשפטים. אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את הדין, ואין אתם מזדקקין לפני עובדי גילולים, אבנה לכם בית המקדש וישבו בה סנהדרין, שנאמר ‘ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה’ וכתיב ‘ציון במשפט תפדה וגו”, וכתיב ‘כה אמר ה’ שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וגו” (תנחומא משפטים ג).

וכך מטעימה הגמרא את סדר הברכות בתפילת שמונה עשרה. לאחר התקיימות ‘השיבה שופטינו כבראשונה’ יכלו המינים ותתרומם קרן צדיקים בירושלים, שנאמר ‘שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך’ (מגילה יז ב).

תנועת ירושלים נוסדה בשם ‘בית מדרש ישיבתי’, והפעילה רשת בתי מדרש בסגנון ישיבתי לקהילות. על רקע מחלוקות שנוצרו בין שותפים בפעילות בתי המדרש, בשנת ה’תשס”ט מונה בית דין ע”י חברי העמותה לצורך פנימי. העובדים בבתי המדרש נדרשו לקבל עליהם מראש את בית הדין כבורר במקרה שייווצרו מחלוקות.

בשנת ה’תשע”ז התקיים כנס לכל השותפים בפעילות בתי המדרש, במטרה להביאם לקבל על עצמם את בית הדין.

במהלך ההתארגנות לכנס, התברר שיש ביקוש להצטרפות לקהילה המקבלת את בית הדין, אף במעגלים רחבים יותר מן השותפים בפעילות בתי המדרש. כך נוצר הצורך לפתוח את הקהילה לציבור הרחב, וכמפעל עצמאי ניתן לה שם: ‘שלום ירושלים’. על מנת לחבר בין מפעלי העמותה, באופן השומר על עצמאותם, היא שנתה את שמה מ’בית מדרש ישיבתי’ לתנועת ירושלים, כאשר למפעליה יש שם פרטי שונה ושם משפחה משותף: דורשי ירושלים – בית מדרש, ושלום ירושלים – מערכת משפט.

מהלך זה תואם את מטרת העמותה ‘הגשמת ערכי התורה’, שכן מטרת הקהילה היא להגשים את ערכי התורה בחיי החברה.

בישראל ישנם שלושה סוגים של בתי משפט או בתי דין:

הסוג הראשון – מערכת המשפט האזרחית. היא לא מקיימת את מצוות מינוי שופטים כיוון שהמצווה היא “שופטים ושוטרים תתן לך וכו’ ושפטו את העם משפט צדק”, כלומר משפט התורה.

הסוג השני – בתי הדין הרבניים של הרבנות הראשית. הם מקיימים את המצווה באופן חלקי בלבד, כיוון שהם מוגבלים על ידי המדינה לעסוק במעמד אישי בלבד, גירושין וגיור. אסור להם לעסוק ביישוב מחלוקות בכל נושא אחר, גם אם בעלי הדין מעוניינים.

הסוג השלישי – בתי דין פרטיים לממונות. הרבה רבנים מציעים את עצמם כבוררים במחלוקות על פי דין תורה. הם אינם מערכת משפט, ואינם מקיימים את המצווה, כיוון שאין להם סמכות. כשאדם תובע את חברו במערכת המשפט האזרחית הוא מגיע למזכירות בית המשפט, ומגיש תביעה. מערכת המשפט כבר מזמנת את הנתבע, ומחייבת אותו להגיע. היא גם קובעת מי יהיה השופט שידון בתיק. לעומת זאת, בתי הדין הפרטיים לא יכולים להכריח את הנתבע להגיע או לדון בתיק ללא הסכמתו. אין לו שום מחויבות אליהם. לדוגמא, פעם עמותה שעבדתי בה תבעה עמותה אחרת, בראשה עמד רב מפורסם, שאף כתב ופרסם שחובה ללכת לדין תורה. אך כנתבע הוא סרב לבוא לדין תורה, בטענה שזו תביעת סרק. כך מגיעים רוב מוחלט של הסכסוכים למערכת המשפט האזרחית, גם בין אנשים שכביכול מחויבים לתורה, כיוון שרק לה יש סמכות. מספיק שלאחד הצדדים יש אינטרס להעדיף את המערכת האזרחית. לפעמים התירוץ הוא חוסר הסכמה על הבורר. זה רוצה את בית הדין של חב”ד, וזה רוצה דיין תימני, זה רוצה את ראש הישיבה שלו, וזה את רב היישוב שלו.

מי שחוקק את החוקים התכוון שיהיה להם תוקף, שהם יחייבו את החברה, אחרת אין להם משמעות. חוקי התורה נועדו לחייב את החברה לפחות באותה רמה, רק שאנחנו לא נותנים להם סמכות, ולחרפתנו עוד שואלים מה הבעיה בזה. נראה לנו שהמצב הקיים הוא שהיה והוא שיהיה, אך ההפך הוא הנכון. עד לפני מאה שנה כל קהילות ישראל העניקו סמכות למערכת המשפט התורנית, וכך גם יהיה בעתיד, כישובו שופטינו כבראשונה. המצב הנוכחי הוא נורא ומזעזע באופן חסר תקדים בהיסטוריה היהודית. הרי כולנו מבינים את מה שמבינה כל חברה אנושית, שהחברה כולה צריכה להיות מחוייבת מראש למערכת משפט, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. השאלה היא לאיזו: תורנית או לא. זו איננה מצווה פרטית. אנו נדרשים להכרעה כללית: מקבלים עול מלכות שמיים, ומתחייבים לה’ ולתורתו, או נשארים מחוייבים רק למערכת המשפט האזרחית, ובעצם זורקים את כל סדר נזיקין וחלק חושן משפט בשו”ע לפח.

Open

 הצטרפות לתנועת ירושלים

Close